מוקד מידע ארצי – 03-5351990 פורום הרטבה        




 
   
  • הרטבת לילה נחשבת לבעיית ההתפתחות הנפוצה ביותר בקרב ילדים. מצפים מילד שיפסיק להרטיב באופן ספונטני בין גיל 2  – 4 . בגיל 4 25% מהילדים מרטיבים. בגיל 6 15% , בגיל 12 5% ומגיל 18 ואילך 2% עדיין סובלים מ-הרטבה במשך הלילה.

    הרטבה נפוצה יותר בקרב בנים המהווים שני שלישים מהמרטיבים . בגיל ההתבגרות משתווה היחס בין בנים לבנות, בגילאים המבוגרים, 17 ומעלה, למעלה מ 70% מהמרטיבים הן נקבות.

    להרטבת לילה יש בסיס תורשתי מובהק. אצל כ- 75%  נמצאה הרטבה בעבר אצל אחד ההורים או האחים.

    בניגוד למה שמקובל לחשוב, הסיבה להרטבה בדרך כלל איננה רפואית או פסיכולוגית. רק אצל כ- 2% מכלל המרטיבים נמצא בסיס אורגני להרטבה כמו זיהומים בדרכי השתן, בעיות כליתיות, בעיות נוירולוגיות ועוד. אצל כ- 20% - 25%  מכלל המרטיבים נמצא בסיס פסיכולוגי להרטבה כמו בעיות אישות, קונפליקט בין הילד להורים, בעיות חברתיות, קשיי הסתגלות ועוד. אצל מרבית המרטיבים (כ- 75% - 80% ) לא נמצא מרכיב אורגני או פסיכולוגי וההרטבה מוגדרת אצלם כליקוי בלמידת התאפקות. מדובר בילדים רגילים ובריאים שלא למדו להפעיל את מנגנון הרפלקסים במצב של שינה ובמקום לכווץ את שרירי הסוגר של השלפוחית במצב של לחץ הם עושים את הפעולה ההפוכה ומרפים את השרירים.

    הורים לילדים אלו מדווחים כי ילדם ישן שינה עמוקה ביותר ואינו מרגיש כלל כאשר הוא מרטיב. הורים מתארים ניסיונות לקחת את ילדם לשירותים בלילה במצב של שינה כמצב בו הם גוררים שק תפוחי אדמה. הילד אינו מרגיש כלל שלוקחים אותו, הוא בבלבול מוחלט ובבקר אינו זוכר שלקחו אותו.

    הורים רבים, עקב חוסר ידע והבנה, עושים שגיאות רבות כמו הענשת או השפלת הילד המרטיב או התעלמות מוחלטת מקיום הבעיה. הורים חייבים להבין כי הסובל העיקרי הוא הילד המרטיב עצמו. פעולת ההרטבה בלילה איננה מודעת והילד איננו מרטיב במתכוון. כאשר ההורה משדר לילד אכזבה או מעניש אותו הוא גורם להחרפת המצב.

    שגיאות נפוצות אחרות הן הערת הילד בלילה והובלתו לשירותים. בפעולה זו ההורה מעביר את האחריות לעצמו ואינו מאפשר לילד ללמוד. טעות נפוצה אחרת היא הגבלת שתייה לפני השינה. בדרך זו יוצרים מצב מלאכותי של האטה בהתמלאות השלפוחית. השיטה פסולה מאחר ומרגילים את השלפוחית לתפקד בלילה עם כמויות קטנות של נוזלים.

     

     

     שיטות טיפול   

     

    ככלל חשוב שהטיפול יעשה ע"י איש מקצוע המתמחה בטיפול בבעיה. להלן יסקרו שיטות הטיפול המקובלות בעולם:

    טיפול תרופתי  יעילותו מוגבלת. חסרונו העיקרי שעם הפסקת השימוש בתרופה עלולה לחול נסיגה משמעותית. לא מקובל להתחיל בטיפול תרופתי לפני גיל 8 . לחלק מהתרופות יש תופעות לוואי. אחוז ההצלחה הוא כ- 30% גמילה בעיקר עם טופרניל. השימוש בתרופה האנטידיורטית מינירין, הניתנת בדרך כלל דרך האף, עשויה לסייע בזמן לקיחת התרופה. חסרונה הגדול הוא ברגרסיה משמעותית עם הפסקת השימוש בתרופה.

    טיפול ביהביוריסטי  נחשב כיום לשיטת ההתערבות היעילה ביותר. במהלך הטיפול עובר הילד תהליך של למידה המיועד להביאו למצב בו ילמד לזהות במצב של שינה את הגירוי

    המועבר מהשלפוחית אל המוח ולהפעיל את מנגנון ההתאפקות. בשיטה זו המשלבת טיפול עם זמזם מגיעים ל-  60% גמילה.

    פסיכותרפיה  טיפול פסיכולוגי יכול להיות יעיל רק באותם מקרים בהם סיבת ההרטבה נובעת מבעיה פסיכולוגית, היינו ההרטבה היא סימפטום לבעיה אחרת בחייו של הילד.

    שיטות טיפול אחרות השיטות שיוצגו להלן לא הוכיחו את עצמן כיעילות בטיפול בבעיות הרטבה. רפלקסולוגיה, הומיאופתיה, אקופונקטורה, היפנוזה, פרחי באך, דיאטות סופחות נוזלים ושיטות אלטרנטיביות אחרות.